להלן מספר שאלות נפוצות החוזרות על עצמן בתחום מאזני הגשר:
מתמר של חברה מכובדת, מקבל עם סיום היצור והבדיקות שלו אישור אישי שמהווה מעין "תעודת זהות" של המתמר. בתור לקוח, יש לדרוש לקבל את התעודות של המתמרים, לראות מה תאריך הבדיקה של המתמר, רמת האיכות שלו, חובה לוודא שהמספר שכתוב בתעודה הוא אכן המספר הכתוב גם על המתמר!!!
במאזני גשר חדשים יש יציקת בטון חדשה, הבטון נראה חדש ללא שיפשופים של בלימת משאיות. לפעמים, ספקים עשויים להציע לספק ללקוח גשר עם שיכבת צבע עליון על הבטון, אם יציקת הבטון נעשית בסטנדרט גבוה אין צורך בשכבה הזו, ולראיה, לרוב הגשרים בישראל אין צבע כזה. מה שבטוח הוא,ששכבת צבע תמנע ממך, הלקוח, לדעת אם על הבטון נסעו כבר משאיות בעבר. שיטה נוספת לוודא עניין זה היא לדרוש שהיציקה תתבצע באתר הלקוח במקום בו אמור להיות המשקל. בשיטה זו יש יתרון נוסף – הלקוח מוזיל את עלויות ההובלה!!! גשר לפני יציקה ניתן לנייד עם משאית מנוף רגילה. גשר אחרי יציקה דורש מנוף כבד.
בעולם קיים אירגון תקינה לתחום המטרולוגיה החוקית שנקרא OIML. הארגון קבע תקן למתמרים שנקרא R-60. מתמר שקיבל תקן זה מופיע ברשומות הארגון. ניתן לבדוק ברשומות הארגון או לבקש מהספק שישלח את דף האישור של המתמר שהוא מציע. בעת קבלת המתמר יש לבקש את דף הבדיקה האישי של המתמר כדי לראות שאכן עמד ברמת הדרישות לרמת C3 שהיא הדרגה המסחרית המאושרת למאזני גשר בישראל ובעולם.
בנושא זה הקל משרד התמ"ת על הלקוחות והכין רשימה של ראשים מומלצים לשימוש ע"פ שם דגם ומספר מתמרים מקסימלי לשימוש עם ראש השקילה.
9 מ' אמור להספיק.
18 מ' אמור להספיק.
אין למשאיות ארוכות יותר (מרחק בין סרנים) היתר נסיעה בכבישי ישראל.
מאזני גשר בנויים במפלטפורמת ברזל גדולה ולכן מהווים משטח מושך ברקים. מבקרה של פגיעת ברק ישנו סיכון של "שריפת מתמרים" ושל הרס ראש השקילה. בכדי להגן על האלקטרוניקה, רוב החברות מתקינות מעין גשר מחוט פלדה המאפשר לברק לרדת לקרקע לא דרך המתמר אלא דרך המעקף. בחלק מהמקרים זה עוזר ובחלק לא.
החישוב עבור גשר שקוע הוא אורך המשקל. לכל האורך יש צורך להשאיר פנוי את רוחב המשקל (בדר"כ 3-3.2 מ'). אין צורך להשאיר שטחים נוספים והשגר נשאר כמו חלק מהכביש.
